מאשר לקבל מידע מהאתר
    הקלד את התווים המופיעים למטה.
    נסה תווים שונים

    ניתוח "סיפור אהבה" אהרון אפלפלד - מאת רותי כהן

    דף הבית  / 

    ניתוח "סיפור אהבה" אהרון אפלפלד - מאת רותי כהן

    להורדת הניתוח המלא בקובף PDF יש ללחוץ כאן

    ברצוננו להודות לגב' רותי כהן שנתנה את אישורה לפרסום הניתוח

    תמצית הסיפור
    ב-5 בינואר נשא קובה לאישה את רוזה ולמחרת כבר נחפז לצאת לעסקיו. הוא ניהל את עסקיו בהצלחה והם התפתחו ושגשגו. פעמים רבות חזר באיחור או שנשאר ללון במושבה, בה נמצאים עסקיו. כשהיה חוזר הביתה מוקדם, אשתו הייתה יושבת ומתבוננת בו, תמהה על כך שהוא פזרן בכספו אבל קמצן באהבתו. עד מאוחר בלילה היה יושב על ניירותיו. הוא לא רצה להפריע לרוזה ולכן ישן בפרוזדור. השכם בבוקר היה יוצא לעסקיו. בבית הייתה רוזה טרודה בסידור הבית. בלילות רוזה חלמה חלומות אבל לא האמינה בהם.
    לפעמים היה קובה מספר לרוזה על עסקיו ומתלהב, ולפעמים היה מספר לה על עסקיו בחוץ לארץ ורוזה הייתה רואה בדמיונה את הכפר שלה אותו היא עזבה כשהייתה בת שבע.
    קרה המקרה ורוזה נקעה את רגלה. אז "החלו ימי האושר הקצרים". קובה החל מקדים לשוב מעבודתו כדי לטפל באשתו. הוא הביא לה ארוחות למיטתה, הביא לה פרחים, קישט את החדר בתמונות וגם דאג להביא לה תופרת שתתפור לה בגדי חורף. הקרובות באו לבקר וסיפרו לה על עסקי נשים והיריון.
    רוזה החלה מחלימה, אבל קובה סירב שתרד ממיטתה. למרות זאת רוזה הפרה את איסורו וירדה לשוק. כעבור חודש היא החלימה לגמרי. קובה המשיך לחזור מוקדם ושקע בקריאת העיתון עד תומו. לישיבות הערב לא יצא. הוא ראה את הסלים הגדושים שהביאה רוזה מהשוק, שבו אהבה לערוך משא ומתן, והוא ידע שאין למנוע זאת ממנה. אחר כך חדל לצאת לעסקיו והחל שוקע לתוך עולמו. שותפיו ניהלו את העסקים בלעדיו.
    לאחר מכן חלה קובה בשפעת ללא חום. שבועיים שכב וכשקם חש חולשה ברגליו. הקרובות של רוזה ביקרו בבית והתעניינו בו ובעסקיו ורמזו לו ש"הבית תובע את שלו". רוזה ראתה כיצד שערותיו האפירו. הוא סיפר לה שחלם על אימו – לא את כל החלום הוא סיפר לה. חולשתו המשיכה והרופא אמר שזו חולשה לאחר הצטננות. הוא שקע בהרהורים: הוא הרהר ברוזה ופעם שאל אותה אם היא עדיין אוהבת אותו והיא לא השיבה ובכתה. הוא אמר לה שאדם צריך לשאת בכבוד את מעמדו – אם את בדידותו ואם את אלמנותו. היא אמרה לו שרק אותו היא אוהבת אבל הוא דיבר איתה בהכללות ואמר שאדם לא רשאי להשכיח הכול ולהתחיל מחדש ואילו רוזה אמרה שחייבים לשכוח.
    לאחר מכן חלה החמרה במצבו הבריאותי של קובה והרופאים המליצו לו לצאת לנופש אך הוא סירב. כשהגיע האביב מצבו השתפר והוא הביע רצון לצאת לטיול. קרובותיה של רוזה חדלו מלהגיע לביתם כי רוזה הסתכסכה איתם ושניהם בילו כל הימים יחדיו לבדם בבית. רוזה העלתה סברה שהקרובות הטילו עין רעה על ביתם.
    החלומות החלו מציקים לקובה – פעם תבעו ממנו לצאת לעבודה ופעם לעזוב את רוזה. זה היה בנוכחות שני רבנים שהזכירו לו שהוא עגון ושאינו רשאי לשאת אישה. כל המשפחה נכחה שם. הוא לא סיפר לרוזה את החלומות האלו. לפני שהתחתנו הוא סיפר לה כי כל המשפחה נספתה וסיפר שהייתה לו בת בת אחת עשרה.
    בני הזוג מיעטו לדבר "ובלילות היה אופל דק חוצה בין מיטותיהם". רוזה החליטה שיצאו לטיול ואפילו ארזה מזוודה קטנה. השכנות היו נכנסות ואומרות לקובה בדיוק מה שהקרובות אמרו קודם לכן: "הבית תובע את שלו".
    החלומות הציקו לקובה ותבעו הכרעה. כשקובה רמז לאשתו כי ברצונו לצאת לעבודה רוזה אמרה לו שלא תרשה וכי מעתה הם חייבים להיות יחד כל הזמן, אפילו לעבודה הם צריכים לצאת יחד. קול בא ולחש לקובה כי עליו לשמור על רוזה ואסור לו לעזבה.
    בפסח קובה אמר שברצונו לצאת ורוזה אמרה שאולי כדאי להישאר בפסח בבית. אבל קובה עמד על שלו והם יצאו לבית הבראה. הימים בבית ההבראה היו יפים. חדרם היפה השקיף על הברכה. הם יצאו אל הגן ורוזה גילתה עניין במשחק הטניס. הכול לבלב מסביב וקובה חשב שעתה הוא רשאי להסתלק בלי שאיש ידע ובלי שאיש יחוש בהסתלקותו. ואז נשמעה קריאה וכשהגיעה רוזה הכול היה מאוחר מדי.